בש"פ 1795/16

תקציר

פסק הדין המדובר הוא ביחס לבקשת רשות ערעור על מעצרו של אדם, המכונה המבקש, עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו. נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו מספר אישומים, בהם חבלה מכוונת ברכב, פריצה לרכב בכוונה לגנוב, גניבה מרכב ותקיפת שוטר. המשיב, ככל הנראה התביעה, ביקש את מעצרו של המבקש במקביל להגשת כתב האישום, שבית משפט השלום נעתר לו למרות המלצות לחלופות מצד שירות המבחן. לאחר מכן ערער המבקש לבית המשפט המחוזי, אשר נדחה, מה שהוביל לבקשת רשות ערעור לערכאה גבוהה יותר. הפיסקה שביקשת: פסק הדין דוחה את בקשת רשות הערעור של המבקש, וקובע כי הנסיבות אינן מצדיקות זאת. זאת, משום שבעניינו של המבקש לא מוצגות נסיבות מיוחדות או פרטניות, ואין בו שאלות משפטיות בעלות חשיבות מהותית המצדיקות ערעור נוסף. בית המשפט מכיר בשיקול דעתו של בית המשפט קמא לסטות מהמלצות שירות המבחן, ומסכים עם מסקנתו של בית המשפט המחוזי כי נשקפת מהמבקש סכנה ברורה, כפי שעולה מעברו הפלילי ומאופי העבירות שבוצעו. זאת ועוד, כל הטעויות הנטענות שביצע בית משפט השלום בנוגע להפרת תנאי שחרורו של המבקש תוקנו בהחלטת בית המשפט המחוזי, אשר בחן ביסודיות את המסוכנות הנשקפת מהמבקש. לפיכך, מעצרו של המבקש עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, ובקשת רשות הערעור נדחית.