עמ"נ 202/08

תקציר

פסק הדין הנדון הוא תוצאה של סכסוך רכושי בין בעל נכס, המערערת, לבין עיריית חיפה. המערערת, בעלת נכס המושכר לדייר צד ג', חויבה בארנונה, מעין ארנונה, לאחר שהשוכר עזב את הנכס. המערערת טענה כי השוכר עדיין מחזיק בנכס ועליו להיות אחראי למיסים. עם זאת, עיריית חיפה טענה כי מאחר שתקופת השכירות החוזית הסתיימה והשוכר הודיע על עזיבתו, המערערת, כבעלים, חייבת במיסים. העירייה ביססה את החלטתה על כך שהשוכר מסר הודעה בכתב על עזיבתו וכי המערערת לא נקטה בהליכים משפטיים לקבלת החזקה בנכס. הערעור, שהובא בפני השופט ב' בר-זיו, התמקד בפרשנות סעיף 325 לפקודת העיריות, הקובע כי מסירת הודעה בכתב פוטרת את הבעלים או המחזיק הקודם בנכס מארנונה נוספת. המערערת טענה כי הודעת השוכר לא הייתה מספקת וכי היה על העירייה להמשיך ולחקור, במיוחד לאור העובדה שהשוכר לא החזיר את המפתחות לנכס. פסק דינו של השופט בר-זיו אישר את החלטת ועדת הערר לארנונה של עיריית חיפה. השופטת הסכימה כי די בהודעה בכתב של השוכר, בשילוב עם תקופת השכירות שהסתיימה, כדי להעביר את חבות המס לבעלים על פי החוקים הרלוונטיים. השופט הדגיש את כוונת החקיקה, שהיא להקל על העירייה את נטל גביית המסים ולפטור אותה מהכרעה בסכסוכים בין בעלים לדיירים. כמו כן, העירייה ערכה בדיקה שאישרה כי השוכר אינו מחזיק עוד. השופט בר-זיו הדגיש כי על הבעלים מוטלת החובה להודיע לעירייה על כל שינוי וכי הפתרון לסכסוך של הבעלים עם השוכר צריך להיות מבוקש באופן פרטי ולא דרך העירייה. משכך, נדחה הערר, והמערער חויב בהוצאות העירייה, בצירוף מע"מ, בסך 5,000 ₪.