מ"ח 6270/15

תקציר

בית המשפט החליט שלא להורות על משפט חוזר בתיק עבירת החניה של המבקש. ראשית, הבקשה אינה עומדת בדרישות הפרוצדורליות הקבועות בתקנות בתי המשפט (סדרי דין במשפט חוזר), התשי"ז-1957, הקובעות כי יש להגיש בקשות בתוך 90 יום מיום שנודע להן על העילות למשפט חוזר. על אף שלנשיא בית המשפט העליון שיקול דעת לקבל בקשות מאוחרות, השופט במקרה זה אינו משוכנע כי עיכוב הבקשה נגרם שלא באשמתו או ברשלנותו של המבקש, ועל כן אינו יכול להעניק חריג. שנית, הבקשה אינה מספקת טעמים משכנעים להאמין כי נגרם עיוות דין, שהוא תנאי מוקדם להורות על משפט חוזר לפי סעיף 31 לחוק בתי המשפט. טענת המבקש נסובה סביב מחלוקת עובדתית בדבר קיומו של סימון כביש ספציפי, אשר הוכרעה על ידי בית המשפט לעניינים מקומיים. השופט מסכים עם החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים וקובע כי רכבו של המבקש חנה בניגוד לתמרור 437 המוצג בבירור, המייעד מקום חניה לנכים. זאת ועוד, השופטת מציינת כי הסתמכותה של המבקשת על הנחיות מסוימות לסימוני דרכים אינה במקומה, שכן הנחיות אלה אינן מחייבות בהקשר של עבירות תנועה וסנקציותיהן. השופט מדגיש כי על בתי המשפט לשריין את המשפט החוזר למקרים חריגים, ובקשה זו, למרות להט המבקש, אינה מצדיקה את הצעד יוצא הדופן של משפט חוזר. משכך, הבקשה למשפט חוזר נדחית.