ע"פ 881/23

תקציר

הערעור מערער על פסק דין של הריגה בנסיבות של אחריות מופחתת, ומבקש הרשעה בעבירה הפחותה של הריגה, או לחילופין עונש מופחת. בית המשפט בוחן תחילה את כוונת המחוקק מאחורי העבירה, שהיא לספק דרך ביניים בין רצח להריגה, במקרים של רצח בכוונה או באדישות בנסיבות מקלות. התביעה הראשונה מתייחסת לאחריות מופחתת עקב חריגה קלה מתחולת חריג אחריות, כגון הגנה עצמית. בית המשפט קובע כי התנהלותו של המערער אינה מהווה סטייה קלה ממתחם הסבירות, בהתחשב במספר המכות שנגרמו לנפגע ובחומרת הפגיעות. גם טענת המערער לאובדן שפיות נדחית, שכן הראיות מלמדות על תשובה מחושבת. באשר לאחריות מופחתת בגין התגרות, קובע בית המשפט כי התנהלותו של המערער לא הייתה תגובה מיידית להתגרות, ואף לא נבעה מקושי ניכר לשלוט בעצמו. יתר על כן, אופי ההתגרות אינו מצדיק את התגובה האלימה, מה גם שהיו למערער אפשרויות אחרות שאינן אלימות. לפיכך, הערעור על פסק הדין נדחה. בסוגיית הענישה מציין בית המשפט כי העונש המקסימלי על העבירה הוא מאסר עולם, ומדיניות הענישה בגין רצח בכוונה תחילה היא בדרך כלל חמורה יותר מאשר בגין רצח אדיש. כאן בוצע הרצח באדישות, והרקע לאירוע, עוצמת האלימות והשימוש בנשק מצדיקים עונש של 20 שנות מאסר. בית המשפט גם מסרב להתערב בסכום הפיצוי שנקבע על ידי הערכאה הנמוכה יותר. לבסוף, השופטים מביעים את תנחומיהם למשפחת הקורבן, ומכירים בנזק הבלתי הפיך שנגרם ממעשיו של המערער.