ע"פ 409/65

תקציר

הכרעת הדין נוגעת לשלושה מקרי ריגול המיוחסים לנאשם שנסע פעמיים לרצועת עזה על ספינתו של אדם אחר. תשעת סעיפי האישום הראשונים נגד הנאשם כוללים יציאה בלתי חוקית מהארץ, הסתננות, ריגול חמור, מסירת מידע לאויב וקשירת קשר לריגול. האישום העשירי הוא ניסיון ריגול. בית המשפט המחוזי בירושלים זיכה את הנאשם מתשעת האישומים הראשונים, אך הרשיע אותו בניסיון ריגול וגזר עליו חמש שנות מאסר. הנאשם ערער על ההרשעה ועל גזר הדין, ואילו היועץ המשפטי לממשלה ערער על הזיכוי בתשעת האישומים הראשונים. בית המשפט העליון דחה את שני הערעורים. באשר לערעורו של הנאשם, מצא בית המשפט כי ההרשעה התבססה בצדק על עדותו היחידה של עד אלמוני, והעונש לא היה מופרז. בערעור שהגיש היועץ המשפטי לממשלה, בחן בית המשפט את הנסיבות שהובילו להודאת הנאשם והגיע למסקנה כי הן אמנם הפחיתו ממשקלן הראייתי של ההודאות, אך אין בהן כדי לשלול את קיומו של רצון חופשי. לפיכך, החלטת בית המשפט המחוזי לפסול את ההודאות הייתה שגויה. עם זאת, בית המשפט החליט שלא להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי למשפט חוזר בשל השפעתם המוגבלת של פרטי הראיות ועונשו של הנאשם שכבר ריצה. בנוסף, הדגיש בית המשפט כי משימותיהם הקשות של החוקרים בתיקי ביטחון לאומי אינן מצדיקות השפעה על נאשם להודות. שני הערעורים נדחו, וזיכויו של בית המשפט המחוזי בתשעת האישומים הראשונים והרשעתו באישום העשירי נותרו בעינם.