בר"ע 3269/96

תקציר

בית המשפט פסק בערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל שלא להפריד בין חוב כתובה לחוב מזונות בתיק הוצאה לפועל. המבקש חב מזונות לבנו וחוב כתובה נפרד לגרושתו. בית המשפט קבע כי ההבחנה של המחוקק בין מזונות לחובות רגילים, והטיפולים השונים שהם מקבלים, מעדיפה הפרדה בין שני החובות. חוב הכתובה, בהיותו חוב סופי שאינו קשור לצרכיה הבסיסיים של גרושתו, צריך להיות מסווג כחוב רגיל. זאת ועוד, הצדדים המעורבים בשני החובות נבדלים זה מזה, שכן חוב המזונות נגע לחובו של המבקש כלפי בנו, ואילו חוב הכתובה נגע למבקש ולגרושתו. בית המשפט קיבל את הערעור והורה למנהל ההוצאה לפועל להעביר את חוב הכתובה מתיק המזונות לתיק הוצאה לפועל רגיל. עוד נקבע כי החלטת ראש הלשכה בדבר חישוב חוב הכתובה סבירה וצריכה לעמוד, בתנאי שהצדדים הפקידו מראש את שכרו של מנהל העיזבון. בית המשפט סירב לחייב בהוצאות, והורה על העברת סכום של 1,000 ₪ מהמבקש למשיב כתשלום חלקי של חוב המזונות לבנו.