רע"ב 7979/19

תקציר

גזר הדין המדובר קשור לבקשתו של אסיר לערער על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בבקשתו להחזיק בתאו ספרי קודש ומפות שולחן. פסק דינו של בית המשפט המחוזי דחה את בקשת העותר, תוך הסתמכות על תקנות המגבילות את מספר וסוג הפריטים המותרים בתאו של אסיר. לדברי השופט, ההגבלות על הכנסת ספרים לכלא היו סבירות ונחוצות לשמירה על הביטחון, והמפות לא נחשבו חיוניות לפולחן דתי או לזכות יסוד. האסיר טען כי לפסיקה השלכות רחבות יותר על אוכלוסיות דתיות בבתי הכלא וכי אין ספרי דת זמינים בכריכה דקה. עם זאת, תגובת שירות בתי הסוהר הדגישה את הצורך באמצעי אבטחה למניעת כניסת חפצים מסוכנים לכלא וציינה כי קיימות דרכים חלופיות לאסירים לרכוש ספרים. מדיניות ההגבלות של IPD נתמכה גם בפסיקות קודמות של בתי המשפט. לאחר שבחן את הבקשה, החליט השופט כי אין לה משמעות משפטית או ציבורית המצדיקה ערעור, והתמקד במקום זאת במקרה הפרטני הנדון. בסופו של דבר, בקשת רשות הערעור נדחתה, ובכך חוזקה פסיקתו הקודמת של בית המשפט המחוזי ואישר את החלטת שירות בתי הסוהר.