עע"מ 7060/22

תקציר

אסיר ישראלי המרצה עונש מאסר ערער על פסק דין מנהלי של בית המשפט המחוזי שדחה את עתירתו לקבלת תעודת זהות ישראלית, בטענה כי נשללה ממנו אזרחותו הישראלית ויש להכיר בו ככזה. עם זאת, ערכאת הערעור מצאה כי האסיר הציג עובדות כוזבות וסתר את דבריו פעמים רבות לאורך ההליך, תוך מסירת מידע לא מספק או מטעה. החלטתו של בית משפט קמא התבססה על ראיות משמעותיות, לרבות טענת המשיב כי העותר החזיק בתושבות ארעית רק במשך שלוש שנים, ולא מיום לידתו כפי שנטען. יתר על כן, הערעור עצמו היה מעורפל וחסר בהירות, לא הציג כל החלטה מנהלית קונקרטית שעליה מערערים, והוכנס עובדות חדשות שלא הוזכרו קודם לכן. בשל חוסר גילוי הלב של העותר, השיהוי המשמעותי בביצוע החלטות קודמות והיעדר כל בסיס משפטי לטענותיו, דחתה ערכאת הערעור את הערעור מבלי לשמוע כלל את המשיבים. החלטה זו התקבלה מתוך הבנה כי העותר ידחה את ערעורו אם יינתן לו צו האוסר על הרחקתו לשטחי הרשות הפלסטינית, ותמיד יוכל לבקש צווים הנוגעים למעמדו לפי חוקים שונים. הערעור נדחה, ולא נפסקו הוצאות למי מהצדדים.