ב"ל 49284-03-20

תקציר

לאחר בחינת מכלול הראיות והטענות, מגיע פסק הדין למסקנה כי התובע לא הצליח להוכיח די הצורך קיומם של יחסי עבודה עם אמו בתקופה הרלוונטית. מהראיות עולה כי תפקידו של התובע נותר עקבי עם תפקידו הקודם כבעל החנות, דבר המצביע על דינמיקה עסקית משותפת או משפחתית ולא על הסדר העסקה. הצהרתו הקודמת של התובע, לפיה היה עצמאי עד יוני 2018, סותרת את טענתו כי הוא שכיר החל מאוקטובר 2018. התובע ואמו מסרו גרסאות סותרות בדבר קיומו של חוזה עבודה, ואופן תשלום השכר לא תמך ביחסי עבודה תקינים. גם שעות העבודה שפורטו על ידי התובעת לא עלו בקנה אחד עם תלוש השכר, ומעדותה של האם השתמע כי עבודתה של התובעת בחנות דומה יותר לסיוע משפחתי. ככלל, פסק הדין קובע כי התובע לא הצליח להוכיח כי האירוע התרחש במסגרת העסקתו, ועל כן התביעה לפיצויים נדחית. על פסק הדין ניתן לערעור בתוך 30 יום בבית הדין הארצי בירושלים. ההחלטה תתקבל ללא צו להוצאות, והצדדים יקבלו הודעה על פסק הדין.