ע"א 1948/15

תקציר

בפסק הדין התייחס בית המשפט לשאלה האם יש לדחות ערעור בשל איחור בהגשה. המשיב טען, כי הערעור הוגש באיחור משום שתקופת ההגשה הייתה צריכה להתחיל כאשר בא כוח המערער עיין בפסק הדין באמצעות מערכת משפט נטו. עם זאת, בית המשפט מצא כי הסתכלות גרידא של בא כוח המערער במערכת כזו אינה מהווה המצאה חוקית של פסק הדין, כלומר תקופת ההגשה לא החלה. בית המשפט הדגיש את "כלל ההמצאה" הסטנדרטי על פני "כלל הידיעה", ודחה את הטענות של האחרון בהיעדר ראיות לחוסר תום לב פרוצדורלי. לגופו של עניין, הערעור התקבל. בית המשפט הגיע למסקנה כי ניתנה למערער הזדמנות סבירה להשמיע את טענותיו בטרם מתן פסק החוץ, ודחה את הטענות כי לא ניתנה הודעה מתאימה שכן המצאה פרוצדורלית היא סבירה. יתר על כן, בית המשפט דחה טענות לטעויות שיפוטיות בהן היו מעורבים בתי המשפט הרוסיים, שכן המשיבה הסכימה לפסיקה לפי הדין הרוסי בהסכמי הערבות. עוד מצא בית המשפט כי הטענה בדבר אי התאמות בשמות הבנקים המעורבים בפסק דין קשור היא חסרת משמעות. בסופו של דבר, ביטל בית המשפט את החלטת הערכאה הנמוכה יותר, הכריז על פסקי החוץ כברי אכיפה, והורה למשיב לכסות את הוצאות המערער.