תלה"מ 37373-10-20

תקציר

פסק דין זה עוסק במחלוקת על קיום צוואה בעל פה שנערכה על ידי אדם בשם ד.א.ז., שהלך לעולמו ביום 9.6.2020. המבקשת, מ.א.ז, אשת המנוח, ביקשה לתת תוקף לצוואה בעל פה שערך המנוח ביום 27.5.2020, אשר קבעה אותה כיורשת היחידה לעיזבונו. המשיב, המכונה המתנגד, היה נושה של בנו של המנוח, ר.א.ז., שעמד לרשת חלק מהעיזבון על פי הדין הישראלי, והתנגד להכרה בצוואה שבעל פה. לצוואה בעל פה היו עדים שלושה אנשים; ש.ש.ה, נ.א.ז ומ.א.ז., אשר רשמו את דברי המנוח במזכר בתאריכים 16 ו-17 באוגוסט 2020. המתנגד טען כי הצוואה אינה חוקית ואינה עומדת בתנאים הנדרשים לצוואה בעל פה, וטען כי בריאותו של המנוח אינה קריטית דיה כדי להצדיק פעולה כזו וכי עדויות העדים מתואמות ואינן אמינות. בית המשפט בחן את הטענות והעדויות שהציגו הצדדים, לרבות חוות דעתו של ד"ר דניאל קושניר, ופסק לטובת המבקש. נקבע כי דברי המנוח ממלאים אחר הדרישות לצוואה בעל פה תקפה על פי הדין הישראלי. יתר על כן, בית המשפט מצא כי למתנגד, כנושה של בנו של המנוח, הייתה זכות להתנגד לצוואה, אך החלטתו של המנוח להוריש את עזבונו לאשתו הייתה החלטה טבעית ולא נועדה לנשל את בנו במרמה. בסופו של דבר, בית המשפט נתן תוקף לצוואה שבעל פה, ופסק למבקש את הוצאות המבקש ואת שכר טרחת עורך הדין שישולם על ידי המתנגד. עוד צוין בפסק הדין כי ניתן לפרסם את ההחלטה תוך השמטת פרטים מזהים. סיכום מקיף זה לוכד את עיקרי פסק הדין, מאזן בין בהירות לקיצור תוך העברת הפרטים המהותיים של המקרה.