מ"ת 52659-10-14

תקציר

השופט, ארנון דראל, מצא די ראיות כדי לתמוך בסעיפי האישום בנשק נגד שלושת הנאשמים, ראפאת, ראמי ומחמוד. היו גם ראיות מספיקות, אם כי בעוצמה פחותה, כדי לתמוך באישום של חבלה מכוונת בנסיבות מחמירות לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין לגבי שלושת הנאשמים. עם זאת, בשל אי עקביות מסוימת בעדויות, כשלי חקירה ואפליה לכאורה ביישום האישומים, היה ספק סביר לגבי עוצמת הראיות לגבי חלק מהעבירות. לגופו של עניין, לא נמצאה לכאורה ראיה בעלת עוצמה מספקת לתמיכה בעבירה החמורה יותר לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין בעניין ראפאת, שעניינה גרימת חבלה חמורה. למרות שמצא ראיות מספיקות לאישומים, השופט דראל הכיר בקיומן של נסיבות מקלות. הוא ציין כי חלוף הזמן בין האירוע לבין המעצר, היעדר מעצרים והעמדה לדין של מעורבים נוספים, והרישום הפלילי המרוחק יחסית והלא רלוונטי של שניים מהנאשמים, ראמי ומחמוד, הפחיתו את הסכנה שנשקפה מהם. השופטת התייחסה גם לטענת האפליה, והכירה בטענה המהותית לחוסר שוויון ביחס לנאשמים בהשוואה לאחרים המעורבים באירוע. הוא מצא כי לא מובן שאחרים שהוזכרו בעדויות כמי שמחזיקים ומשתמשים בנשק לא הואשמו. הפליה זו, יחד עם הנסיבות המקלות האמורות, הצדיקה שקילת חלופת מעצר עבור הנאשמים. לפיכך, הגיע השופט דראל למסקנה כי יש מקום לבחון שחרור חלופי לשלושת הנאשמים, בהתחשב בחומרת העבירות, טובת הציבור והאפליה המופגנת בהגשת כתב האישום. הדיון יידחה על מנת לאפשר הגשת תסקיר על מעצר הנאשמים ובחינת חלופות חלופיות. פסק הדין ניתן בנוכחות הצדדים ביום 13.11.14.