ת"א 3320/98

תקציר

התובעת, חברת בנייה, תבעה את העירייה על הארכת פרויקט בנייה מעבר למועד האחרון, תוך גרימת לחברה עוגמת נפש והפסדים כספיים. העירייה טענה כי העיכוב נגרם בשל תכנון וביצוע לקויים של החברה והגישה הודעת צד ג' נגד האדריכלים. בית המשפט קבע כי העירייה לא הביאה עדים רלוונטיים, והראיות הראו כי גרסת התובע לאירועים הייתה מדויקת יותר. התנהלות העירייה, לרבות מתן ארכות לתובע, תמכה בטענת התובע כי העירייה אחראית לעיכוב. עוד קבע בית המשפט כי העירייה פעלה בחוסר תום לב בכך שהחלה בעבודות טרם השלמת התכנון, וביצעה שינויים תכופים במהלך חיי הפרויקט, דבר ששיבש את לוח הזמנים של העבודות. עם זאת, בית המשפט לא קיבל את תביעת התובעת לפיצויים כספיים, שכן העירייה שילמה לחברה סכום נאה עבור העבודה וההוצאות הנוספות. עם זאת, בית המשפט פסק לתובע 35,000 ₪ בגין עוגמת נפש, שכן התנהלות העירייה השפיעה באופן משמעותי על החברה. כמו כן, דחה בית המשפט את טענות העירייה נגד האדריכלים, וקבע כי העיכובים נגרמו בשל שינויים שהתבקשו או אושרו על ידי העירייה. לפיכך, העירייה הייתה האחראית הבלעדית להתמשכות הפרויקט. העירייה חויבה לשלם לתובע 35,000 ₪, בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.