פ"א 18363-11-17

תקציר

פסק הדין מקבל את הערעור על הקנס שהוטל על שני מערערים בגין עבירה של שימוש חורג בקרקע חקלאית ללא היתר. השופט מפחית את סכומי הקנסות שהוטלו עליהם, ואת סכום כפל האגרה שנגבתה מהם. מצבו הכלכלי של הנאשם, שאינו טוב, הוא נסיבה שאינה קשורה לביצוע העבירה, ולכן היה צריך להתחשב בה בעת מתן גזר הדין. עיון במקרים דומים מלמד כי העונש שקבע בית משפט קמא אינו מידתי ועולה על העונש המקובל והמקובל בפסיקה. נסיבותיהם האישיות של המערערים, לרבות גילם, בריאותם ומצבם הכלכלי, מצדיקות עונש קל יותר, אם כי אין להמעיט בחומרת העבירה. השופט מדגיש כי למרות שבית המשפט רשאי להטיל קנס השווה להטבה שנצברה, הוא אינו מחויב לעשות כן, במיוחד בהתחשב ברווחים הדלים במקרה זה. זאת ועוד, הקנס שהוטל על המערער מס' 1 (חמד) נקבע על 6,000 ₪, ועל המערער מס' 2 (רני) על 20,000 ₪, שניהם ישולמו בתשלומים חודשיים. כפל האגרה מופחת ל-3,000 שקל. יתר חלקי גזר דינו של בית משפט קמא נותרו על כנם.