ע"א 380/99

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בעניין שומות הכנסות לפי מיטב פסק הדין שניתן למערערת על ידי המשיב – המדינה – לשנות המס 1993, 1994 ו-1995. המשיב גילה הפרש הון בלתי מוסבר בין שתי הצהרות הון שהגיש המערער ולכן לא קיבל את הכנסתו המוצהרת. תחת זאת, הוציא לו המשיב שומת מיטב השפיטה, עליה ערער המערער לבית המשפט המחוזי ללא הצלחה. לאחר מכן הביא המערער את התיק לבית המשפט העליון, וטען כי יש להפוך את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לגופו של עניין, המערער חלק על מספר מרכיבים בשומה, ובהם שווי מלאי הנעליים שלו, תכולת דירתו, הוצאות מחיה, הוצאות חינוך לילדיו, הוצאות נסיעה לחו"ל וניכוי הוצאות רכב. בית המשפט העליון קבע כי לא יתערב בממצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי, מה גם שמדובר בערעור על שומת מיטב השפיטה, המטילה נטל כבד על המערער. בית המשפט גם אישר את החלטת בית המשפט המחוזי לדחות את טענת המערער בדבר הוצאות רכב, בהינתן שלא עמד בדרישת הרישום הקבועה בתקנות מס הכנסה. לדברי בית המשפט, דרישת הרישום היא תנאי הכרחי לניכוי הוצאות כאמור, ומטרתה לבסס חזקה חלוטה בדבר שימוש פרטי ברכב להתיר ניכוי של החלק העסקי בלבד. ויתור על דרישה זו יביא להתדיינות משפטית ויקנה למערערת יתרון בלתי מוצדק על פני נישומים אחרים. משכך, דחה בית המשפט העליון את הערעור והורה למערערת לכסות את הוצאות המשיב בסך 10,000 ₪.