ב"ל 50291-03-20

תקציר

התובע, שטען כי נפגע בעבודה, לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענתו ולכן פסק הדין הוא לטובת הנתבעת. ראשית, השופטת קבעה כי התובעת לא הוכיחה די הצורך כי תאונת העבודה הנטענת אירעה בזמן ובמקום שצוינו. ראיות הווידיאו שהגיש התובע נמצאו בלתי חד-משמעיות וערכן הראייתי מוגבל בשל חוסר הבהירות וההקשר שלהן. זאת ועוד, עדויות התובע ועדיו סתרו זו את זו ולא היו עקביות בפרטי התאונה, התאריכים והאירועים שקדמו לה. גם המסמכים הרפואיים לא תמכו בגרסתו של התובע לאירועים ולא היו עדים לתאונה. שנית, השופטת קבעה כי התובעת לא הצליחה לבסס יחסי עובד-מעביד עם הנתבעים. מעדותו של התובע ומעדויותיהם עולה כי הוא היה קבלן ולא שכיר, שכן הוא גייס עובדים, הסיע אותם לאתר והביא כלים משלו. עדי התובע ראו בו את "המשכיר", ולא הובאה כל ראיה לתשלומי שכר, החזרי תחבורה או חוזי עבודה בין התובע לבין הנתבעים. הנתבעים, לרבות ישראמרין וג.א.ס., מסרו עדויות עקביות כי התובע לא היה עובד שלהם אלא היה קבלן משנה או עובד של קבלן משנה. ככלל, השופט מצא את עדויות הנתבעים אמינות וקבע כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו. לפיכך, התביעה נדחתה, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו.