בג"צ 6321/14

תקציר

העתירה קוראת תיגר על חוקתיותם של תיקוני חקיקה המיטיבים עם ניצולי השואה בכללותם, אך בדרגות שונות. התיקונים מציעים קצבאות חודשיות והטבות נוספות לניצולי שואה ממחנות וגטאות שעלו לישראל לאחר אוקטובר 1953, ואילו שאר ניצולי השואה שעלו לאחר מועד זה זכאים למענק שנתי נמוך יותר. העותרת טוענת כי הסדר זה מנציח עוול היסטורי ופוגע בעקרון השוויון. המשיבים מצדיקים את ההבחנה במגבלות תקציביות ובמאפיינים הייחודיים של ניצולי השואה מ"המעגל הראשון", הכולל את יוצאי המחנות והגטאות. בית המשפט, המיוצג על ידי המשנה לנשיא רובינשטיין, השופטת ברק-ארז והשופט ג'ובראן, מכיר בקושי למתוח קווים בין ניצולי השואה. עם זאת, היא מוצאת כי העותרים לא הוכיחו די הצורך כי ההבחנה מפלה שלא כדין. בית המשפט מדגיש כי התיקונים מועילים במהותם וכי האילוצים התקציביים העומדים בבסיסם רלוונטיים לחלוקת המשאבים. זאת ועוד, בית המשפט מוצא כי התיקונים עונים על דרישותיה של פסקת ההגבלה שבחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, למרות ששיקולים תקציביים אינם מהווים סיבה מוצדקת לפגיעה בשוויון. מבחן הקשר הרציונלי, מבחן האמצעי המגביל פחות ומבחן המידתיות מתקיימים כולם, ובית המשפט מגיע למסקנה כי התיקונים הם חוקתיים. למרות שבית המשפט חש אכזבה, הוא מכיר במאמציה המתמשכים של הממשלה להגדיל את הסיוע לניצולי השואה ומקווה שמאמצים אלה יימשכו. השופטת ברק-ארז מסכימה עם התוצאה אך מדגישה כי אילוצים תקציביים לא צריכים להצדיק אי שוויון. לדבריה, ניתן לתקן את האפליה על ידי הרחבה או צמצום של זכויות הקבוצה הנפגעת, כאשר האחרון הוא פתרון אפשרי במקרים של מגבלות תקציביות.