רע"פ 5308/15

תקציר

בית המשפט דחה את בקשת רשות הערעור של המבקש. הבקשה אינה עומדת באמות המידה למקרים חריגים המצדיקים צעד זה, שכן היא אינה כרוכה בשאלות משפטיות כבדות משקל, בסוגיות עקרוניות ציבוריות או בסיכון לעיוות דין. זאת ועוד, לגופה של הבקשה אין תמיכה בטענות המבקש. המבקש חנה במקום חניה מוסדר מבלי לשלם את האגרה הנדרשת, והיעדר מדחנית באזור אינו פוטר אותו מחובה זו, שכן היו אמצעי תשלום אחרים. טענותיו של המבקש כי אזל האשראי במכשיר איזי פארק וכי לא עלה בידו להתקין אפליקציה בטלפון אינן פוטרות אותו מאחריות. הוא היה צריך להתאמץ יותר למצוא מקום חניה אחר או להשתמש באמצעי תשלום חלופיים. בית המשפט הדגיש כי על האזרחים מוטלת האחריות לדעת את תקנות החניה ואמצעי התשלום, ועל הרשויות המקומיות להבטיח גם את תקינותן וזמינותן של שיטות אלה. דבריו של השופט רובינשטיין בפרשת בר זיו זכו להתייחסות, והדגישו כי חובת התשלום עבור החניה אינה תלויה בזמינותם של אמצעי תשלום ספציפיים.