ת"א 30085-07-17

תקציר

לאחר בחינת מכלול הראיות והעדויות שהוצגו, החליט השופט כי הנתבע לא הצליח להוכיח את טענתו למגורים רצופים בדירה משנת 2008 ועד לפטירת המנוח. ראיות מרכזיות, כגון דוחות רווחה ותסקירי תלות של המוסד לביטוח לאומי, לא תמכו בגרסתו של הנאשם לאירועים ותחת זאת הציעו כי הוא לא התגורר בדירה דרך קבע. השופט מצא כי עדויותיהן של גרושתו של הנאשם ועמיתיו אינן משכנעות ואינן עולות בקנה אחד עם העובדות. בנוסף, הנתבע לא סיפק ראיות תומכות חיוניות, כגון חשבונות חשמל, טפסי העסקה או צילומים בזמן אמת, כדי לגבות את טענתו. גם ברשומות הרפואיות לא הוזכר הנאשם כמטפל העיקרי. בסיכומו של דבר, השופט הגיע למסקנה כי סביר להניח שמשפחתו של הנאשם ניסתה להצטרף לקמפיין להשארת הדירה בידי הנאשם לאחר מותו של המנוח. כתוצאה מכך, פסק השופט לטובת התובע והורה לנתבעת לפנות את הדירה ולשלם לתובע 78,342 שקל, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה. לנאשם זכות לערער על ההחלטה בבית המשפט המחוזי בתוך 60 יום.