בג"צ 397/84

תקציר

בג"ץ דחה עתירה שערערה על החלטת המשיב להטיל על הבנקים תעריף ארנונה גבוה משמעותית בהשוואה לעסקים אחרים. העותרים טענו כי החלטה זו אינה סבירה ומפלה. בית המשפט בחן את סבירות ההחלטה וציין כי פתרונות אפשריים שונים יכולים להתקיים במתחם הסבירות, והרשות השופטת לא תחליף את שיקול דעתה בשיקול דעתה של הרשות הסטטוטורית. בית המשפט לא מצא בעיה בהבחנה בין יחס המס לבנקים בשל האופי הייחודי של פעילותם, כגון היקף לקוחות ורשתות סניפים, המצדיק שיעור מס גבוה יותר. יתר על כן, גורמים כגון צרכים תקציביים והבטחת איזון תקציבי נחשבו לשיקולים לגיטימיים. בית המשפט הדגיש כי למרות שקיים פער בולט בין המסים המוטלים על בנקים לבין עסקים אחרים, אין בכך לבדו כדי להצביע על אפליה בלתי סבירה או להצדיק התערבות שיפוטית. ההבדל לא נתפס כעדות לעיוות או עוול מהותי. בעיקרו של דבר, בית המשפט אישר את שיקול דעתה של העירייה בקביעת שיעורי מס משתנים וקבע כי שינויים מערכתיים רחבים יותר, במידת הצורך, יש להתייחס אליהם במישור הפוליטי ולא בהליכים שיפוטיים. משכך, נדחתה העתירה, והעותרים חויבו בהוצאות המשפט של המשיב.