צבאי 42/23

תקציר

השופטת, אל"מ מאיה גולדשמידט, שקלה היטב את הטיעונים שהציגו הצדדים בטרם הגיעה להכרעת דין. היא הסכימה עם החלטת בית משפט קמא, ומצאה אותה מאוזנת וראויה בנסיבות העניין. שורת הפעולות המתוארות בכתב האישום, שכללה בריונות והשפלה, הוגדרה כפסולה ומנוגדת לערכיה של חברה מתוקנת, במיוחד בבסיסי צה"ל. באשר להיבט הראייתי הודתה השופטת כי אמנם חלו שינויים והתפתחויות בעדות הקורבן, אך רף ההוכחה הנדרש בשלב המעצר שונה מזה של משפט פלילי. היא מצאה כי קיים בסיס ראייתי לכאורה התומך בגרסתו של הקורבן לאירועים, ובפרט לאירועים החמורים יותר. השופט בחן את מעורבותו של כל אחד מהמערערים ואת הראיות הקושרות אותם למעשים הנטענים. היא הגיעה למסקנה כי מעורבותו של רב"ט ת' באירוע החמור ביותר, אירוע 'איזוק בתיק', הוכחה דיה, בעוד מעורבותו באירועים אחרים נחקרה. מנגד, טענותיהם של רב"ט ס' וק' בדבר מעורבות מינורית הופרכו בעדותו של הקורבן, שתיארה את השתתפותם הפעילה. השופט מצא גם את סמל ו' כמשתתף משמעותי ופעיל באירועים המרכזיים. השופט הכיר בכך שהקורבן לא תמיד זכר את תפקידו המדויק של כל מערער בכל אירוע, אך ציין כי בחלקים החמורים יותר של כתב האישום הוא יכול לזהות את המשתתפים. היא הסכימה עם טענת ההגנה כי חלק מהאישומים המיוחסים היו מינוריים יחסית וכי יש להתייחס לשאלת הסיווג המשפטי המתאים למעשי המערערים במהלך המשפט. בבחינת עילות המעצר, התייחס השופט למקרה בחומרה, במיוחד לגבי רב"ט ק' וסמל פ', שמילאו תפקידי פיקוד. היא מצאה כי מעשיהם היוו הפרה חמורה של המשמעת הצבאית והיוו סכנה צבאית. עם זאת, היא הדגישה כי מעצר פתוח, המגביל תנועה ואינו כרוך במאסר, יכול להוות חלופה הולמת למעצר בפועל. השופט התייחס להחלטת התביעה שלא לעצור מעורבים נוספים, דבר המצביע על הצורך לשמור על תחושת צדק ושוויון באכיפת האמצעים. בנוסף, היא לקחה בחשבון את המידע החדש הדורש חקירה נוספת, שעשויה להאריך את ההליכים. איזון בין שיקולים אלה, לצד אופי המעשים, הביא את השופט למסקנה כי שחרור המערערים למעצר פתוח הוא דרך הפעולה הראויה ביותר. לפיכך, דחה השופט את ערעורי הצדדים וקבע כי המערערים יישארו במעצר פתוח ביחידתם עד לתום ההליכים המשפטיים. היא הדגישה את הפרדת המערערים מתפקידי הפיקוד ואת הצורך בהפרדה מוחלטת בינם לבין הנפגע בתקופה זו. ההחלטה התקבלה ביום 6.6.2023 ונימוקיה נמסרו לצדדים.