ע"א 53/89

תקציר

הערעור בפני בית המשפט העליון דן במחלוקת על קיומו של הסכם מחייב ותנאיו, לרבות העברת מניות, בין שני צדדים: מר ברוך, הבעלים של בר-טון תכנון וייצור בע"מ, ועובדו לשעבר יעקב. בית המשפט המחוזי בתל אביב פסק בעבר לטובת ברוך, מה שהוביל את יעקב לערער. בית המשפט העליון, בהרכב השופט מ' חשין, הנשיא שמגר והשופט א' פינד, מקבל פה אחד את ערעורו של יעקב, וקובע כי אכן התקיים הסכם מחייב בין הצדדים. הראיה המרכזית היא מכתב מעורך דינו של ברוך, המרמז על קיומו של הסכם ומשמש הודאה בחבותו של ברוך. בית המשפט בוחן גם את סבירות הגרסאות שהציגו הצדדים, ומוצא את גרסתו של יעקב סבירה יותר. כמו כן, פסק הדין קובע את תוכן ההסכם, ומפרט את מספר המניות שיעקב צריך לקבל: 50,000 מניות רגילות של 1 שקל כל אחת, 233,333 מניות רגילות של 5 שקל כל אחת, ו-16,667 כתבי אופציה בערך נקוב של 0.5 שקל כל אחת. מניות אלה היו אמורות להיות מועברות ב-1 באוקטובר 1983, ואי-עשיית ברוך מהווה הפרת חובה. התיק מוחזר לבית המשפט המחוזי לצורך קביעת שווי המניות והאופציות נכון לאותו מועד. ברוך נדרש לפצות את יעקב בהתאם, כולל הצמדה וריבית, ולכסות את הוצאותיו המשפטיות, בסך 25,000 ₪.