בע"מ 2783/14

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשה לחופשה לצורך ערעור על פסיקה קודמת בנושא תשלום מזונות ילדים. הבקשה נדחתה משום שלא העלתה שאלות משפטיות כלליות מעבר למקרה הספציפי הנדון, ולכן לא עמדה בקריטריונים לערעור בערכאה של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. המקרה המקורי עסק בסכסוך בין שני אזרחים ישראלים בנוגע למזונות בנם הקטין לאחר גירושיהם. בית המשפט לענייני משפחה הורה למבקש (ככל הנראה האב) לשלם מזונות בסך 4,500 ₪ לחודש, סכום שהוגדל ל-6,360 ₪ לחודש בערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי נימק החלטה זו בפער ההכנסות בין המבקש לבין המשיב (ככל הנראה האם), ובעובדה שהקטין היה בעיקר בהשגחתו של המשיב. לאחר מכן ניסה המבקש לערער על פסק דין זה בפני בית המשפט המחוזי, בטענה כי הוא מעורר שאלה משפטית כללית וכי חישובי הערכאה הנמוכה אינם נכונים. עם זאת, השופט מצא כי הבקשה לא הציגה נסיבות או סוגיות חריגות מעבר למקרה הספציפי, ולכן דחה את הבקשה. עוד ציינה השופטת כי החלטת בית המשפט המחוזי מוצדקת לפי סעיף 3א לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), הקובע כי תשלום מזונות ילדים צריך להיות יחסי להכנסות שני ההורים. המבקש חויב בהוצאות עורכי הדין של המשיבים, בסך 3,000 ₪.