תפ"ח 1016/09

תקציר

הנאשמים הורשעו ברוב סעיפי האישום בכתב אישום בגין סחר בבני אדם ועבירות נלוות, וחלקם זוכו מחוסר ראיות. מדובר באחד מתיקי הסחר בבני אדם המורכבים והנרחבים ביותר שנידונו בבתי המשפט בישראל, שעניינו גיוס נשים במצוקה כלכלית מחו"ל ואילוצן לעסוק בזנות בישראל. חלק מהנשים היו מודעות לאופי העבודה אך לא לתנאים הקשים, ואחרות רומו והובאו לישראל בתואנות שווא. הנאשמים הפעילו מנגנון בינלאומי משוכלל לסחר בנשים, תוך ניצול מצבן הפגיע ויחס בלתי אנושי כלפיהן. בית המשפט פירט את המכשולים שנתקלו בהם במהלך המשפט, לרבות עיכובים שנגרמו על ידי ההגנה. היא התייחסה גם לסוגיית שני המשתתפים המרכזיים שלא נדרשו לתת את הדין: האחד היה עד מדינה והתיק השני נסגר בשל עדותו שתאמה את הצהרותיו הקודמות. המחלוקת במהלך המשפט הצטמצמה לשאלה האם הנאשמים ידעו שהנשים מובאות לזנות או שמא מדובר בנשים ישראליות שבוחרות לעסוק בזנות בעצמן. בגזר דינם של הנאשמים, שקל בית המשפט את חומרת העבירות, היקפן, משכן, תפקידיהם האישיים של הנאשמים ונסיבותיהם האישיות. על נאשם 1, מנהיג המבצע, נגזר העונש החמור ביותר של 16 שנות מאסר, ואילו יתר העונשים נעו בין 3 שנים ל-10 שנים. בית המשפט הורה גם על הטלת קנסות כספיים ופיצויים על הקורבנות. פסק הדין הכריע גם בבקשת התביעה לחילוט רכוש, והורה על חילוט 300,000 ₪ מתוך 600,000 ₪ שנתפסו, בהתחשב בהפסד הכספי של הנאשם. העונשים הוטלו על בסיס הוראות העונשין הנוכחיות, אם כי בית המשפט התייחס גם לתיקון הצפוי לחוק העונשין בנוגע לשיקול הדעת השיפוטי בגזר הדין, המדגיש את חומרתן של עבירות סחר בבני אדם. התיקון נועד להגן על כבוד האדם ולהעניש את העבריינים בחומרה, כאשר תפקידו של בית המשפט הוא לקבוע אזור ענישה הולם ולאחר מכן להטיל עונש בתוכו.