ת"א 64578-10-21

תקציר

התובע, שנפגע בתאונת דרכים, תבע מהנתבעת פיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, בגין נזקי גוף. שני הצדדים הסכימו כי התאונה אירעה בשל חבות הנתבעת, והמחלוקת נסובה סביב היקף הנזק שנגרם לתובע. הנכות הרפואית המשוקללת של התובע בעקבות התאונה נקבעה בשיעור של 22.84%, לרבות נכויות אורתופדיות, נוירולוגיות וראומטולוגיות, לצד 5% נכות נפרדת בגין פיברומיאלגיה שאינה קשורה לתאונה. בית המשפט הכיר בעדותו הסבירה והעקבית של התובע בדבר קשייו התפקודיים ומגבלותיו לאחר התאונה, תוך התאמתה למצבים הרפואיים המתועדים ולנכויות שנקבעו. כתוצאה מכך, בית המשפט קבע נכות תפקודית בשיעור של 22.84%, התואמת את הנכות הרפואית. לצורך כימות הנזק בחן בית המשפט ראשי נזק שונים. בית המשפט פסק לתובע 5,367 ש"ח, לצד הפסד פנסיה בסך 6,037 ש"ח, בגין הפסדי שכר בעבר. בית המשפט לא מצא ראיות לירידה בכושר ההשתכרות וקבע את בסיס השכר לחישובים עתידיים על 18,915 שקל. בהתחשב בפציעותיו של התובע, השלכותיהן ומשלח ידו, פסק בית המשפט פיצוי גלובלי בסך 483,078 ₪ בגין ירידה בכושר ההשתכרות. כמו כן נפסקו לתובע 25,000 ₪ עבור סיוע בעבר ובעתיד מצדדים שלישיים ו-20,000 ₪ עבור הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה. הנזק הלא ממוני נקבע על 41,700 ש"ח, ואילו הניכוי של המוסד לביטוח לאומי נקבע על 163,129 ש"ח. בית המשפט דחה את בקשת הנתבעת להקפיא את הפיצויים עד למיצוי ההליכים במוסד לביטוח לאומי בגין תביעות מחמירות פוטנציאליות, תוך ציון זכותו של התובע לתבוע פיצויים מלאים מהנתבע, שהוא צד שלישי במקרה זה. לנתבעת הומלץ כי אם המל"ל יבקש שיפוי בסכום גבוה יותר מהפיצוי המנוכה, הוא יוכל להפעיל את תשלום מלוא הפיצויים ואת זכות הזקיפה של המל"ל לפי סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי. לבסוף, בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובע סך של 412,686 ₪, בצירוף שכר טרחת עורך דין והוצאות. על פסק דין זה ניתן לערעור בבית המשפט המחוזי בתוך 60 יום וניתן לפרסמו ללא פרטים מזהים של התובע.