ת"פ 19880-02-13

תקציר

הנאשם הורשע בתקיפת איש מקצוע רפואי, ובפרט נהג אמבולנס, בעת שניסו לטפל בו. השופט קבע כי מעשיו של הנאשם פגעו בביטחונה האישי ובכבודה של המתלוננת, שיבשו את הסדר הציבורי ופגעו בבריאותם של חולים הזקוקים לטיפול, לרבות הנאשם עצמו. השופט הדגיש את חומרת תקיפת עובדי הציבור וציין את כוונת המחוקק העומדת מאחורי הסעיף המיוחד העוסק בעבירות מסוג זה בחוק העונשין, שהעונש המרבי עליו הוא 3 שנים. הוזכרו מספר מקרים דומים, ביניהם ע"א 50840-12-11, בו נידון נאשם שתקף רופא ואחות ל-6 חודשי מאסר, ותיק מס' 44005-10-12, בו נידון נאשם שתקף אורתופד ל-9 חודשי מאסר. השופט הכיר בסערת הנפש ובמצוקה הכרוכה לעתים קרובות במקרים כאלה, אך טען כי הם אינם מצדיקים את האלימות. השופטת התייחסה גם לטענות הנאשם בדבר כשירותה של המתלוננת, וקבעה כי הן אינן מוצדקות ואינן קשורות לאלימות שהופנתה. בהתחשב באופי העבירה, קבע השופט כי העונש ההולם נע בין חודשים ספורים לשנים עשר חודשי מאסר, כאשר חלופה אפשרית היא עבודות שירות. בין הגורמים ששקלו לטובת הנאשם היו הודאתו, היעדר הרשעות קודמות ונסיבות חיים קשות. עם זאת, השופט היה מודאג מבעיותיו של הנאשם עם אלכוהול, מחוסר שיתוף הפעולה שלו עם שירות המבחן ומהימנעותו מלעבור הליך טיפולי מומלץ. בסופו של דבר נגזרו על הנאשם 5 חודשי עבודות שירות, 6 חודשי מאסר על תנאי ופיצוי של 2,000 ₪ למתלונן. עונש המאסר הותנה בכך שהנאשם לא יבצע עבירות אלימות בשלוש השנים הקרובות. השופט הדגיש את הצורך במיגור תופעות אלה ואת ההשפעה המרתיעה של הענישה, במטרה להגן על הצוותים הרפואיים ועל המערכת הרפואית הציבורית.