בר"מ 1911/23

תקציר

הכרעת הדין כוללת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע, שאישר את ביטול שחרורו המוקדם של אסיר על ידי ועדת השחרורים. למבקש, שהורשע בעבר בגניבת רכב ובנהיגה ללא רישיון, ניתן שחרור מותנה בעמידה בתנאים ספציפיים, לרבות השתתפות בתוכנית שיקום והימנעות מנהיגה ברכב. עם זאת, לאחר שהמשטרה דיווחה כי המבקש הפר תנאים אלה בכך שנהג תחת השפעת סמים, ולאחר שלא התייצב לדיון בוועדת השחרורים, בוטל שחרורו. בעקבות זאת הוגש נגדו כתב אישום בבית המשפט לתעבורה בבאר שבע בגין עבירות נלוות. המבקש עתר לבית המשפט המחוזי, בטענה כי לא היה מקום לשלול את רישיונו על סמך כתב אישום בלבד, שכן נותרה לו חזקת החפות. עם זאת, בית המשפט המחוזי דחה את עתירתו, בקובעו כי ראיות מנהליות, כגון כתב אישום, הן עילה מספקת להחלטת המועצה. לאחר מכן ביקש המבקש לערער, בטענה שהביטול היה מוקדם מדי ללא ראיות חותכות. בסופו של דבר דחה בית המשפט העליון בקשה זו, וחזר והדגיש כי לאסירים אין זכות טבועה לשחרור מוקדם ועליהם לעמוד בתנאי השחרור. בית המשפט תמך בהסתמכותה של ועדת השחרורים על ראיות מנהליות לצורך קבלת החלטותיה ולא מצא כל שאלה משפטית המצדיקה ערעור נוסף.