דנ"א 1953/20

תקציר

בית המשפט דוחה את הבקשה לדיון נוסף בתיק, שכן היא אינה עומדת באמות המידה הקבועות בסעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט. פרשנותה של חקיקה ראשית נתונה בידי בתי המשפט ואינה כבולה לפרשנותו של הגוף המפקח, אם כי זו האחרונה נתונה לשיקול דעת. עמדת הגוף המסדיר במקרה זה, התומכת בחידוש אוטומטי של חוזי ביטוח בנסיבות מסוימות, אינה מכרעת ואינה גוברת על הוראות חוק. ההתכתבות משנת 2000 בין המפקח על הביטוח לבין איגוד חברות הביטוח, שהביעה עמדה זו, אינה מהווה נורמה חדשה ואין לה משקל משמעותי בשל אופייה הבלתי פורמלי. פסיקת בית המשפט אינה מחייבת את חברות הביטוח לבחור בין דבקות בעמדת המפקח לבין התמודדות עם תביעות, שכן ההתכתבות אינה מהווה צו או הוראה. קביעותיו של פסק הדין בדבר תוקפם של מסמכים רגולטוריים אינן חדשניות או קשות, ואינן מצדיקות דיון נוסף. באשר לחריג לכלל שנקבע בפרשת עמוס, המאפשר לבית המשפט להכריע בסכסוך לגופה, המקרה הנוכחי נופל בגדרו של חריג זה שכן מדובר בסכסוך משפטי מהותי בו הוצגו ונדונו כל הטענות הרלוונטיות. דעת המיעוט בפסק הדין אינה מצדיקה דיון נוסף, שהוא כלל מבוסס. לבסוף, טענת המבקש כי פרשת עמוס הובילה להחלטות לא עקביות אינה משכנעת, שכן היא עוסקת בהיבט אחר של אישור תובענה ייצוגית. לפיכך הבקשה לדיון נוסף נדחית.