ב"ל 46071-07-22

תקציר

בית המשפט דחה ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים, וקבע כי יש לו סמכות לדון בשאלות משפטיות בלבד ואין לו סמכות להפוך את החלטת הוועדה מטעמים של בריאות הנפש. המערערים טענו כי מצבם הנפשי נגרם כתוצאה מתאונת עבודה קודמת, אך הוועדה קבעה כי היא נגרמה כתוצאה מנגיף הקורונה. בית הדין מצא כי החלטת הוועדה התבססה על בחינה ברורה ומפורטת של הראיות הרפואיות והייתה רשאית להסיק כי הליקוי הנפשי לא היה קשור לתאונת העבודה. באשר לטענות המערערת בדבר נכויות ראומטולוגיות ונוירולוגיות, קבע בית המשפט כי החלטות הוועדה היו מוצדקות והתבססו על הערכות רפואיות ראויות. קבלת חוות הדעת של היועץ על ידי הוועדה כי המערער סבל מלונג קוביד, ולא מפיברומיאלגיה, נתמכה במסמכים ובנימוקים רפואיים. יתר על כן, בית המשפט לא מצא כל פגם בהערכת הוועדה את מצבו הנוירולוגי ונכותו האורתופדית של המערער, וציין כי קביעת הנכות הזמנית של הוועדה נתונה לשיקול דעתה. ככלל, בית המשפט הגיע למסקנה כי לא נפלה טעות משפטית בהחלטות הוועדה ודחה את הערעור, מבלי לפסוק הוצאות למי מהצדדים בתיק ביטוח לאומי זה.