ב"ל 58549-02-20

תקציר

התובע, חשמלאי בניין ותעשייה, הגיש תביעה נגד הנתבע, בה ביקש להכיר בפציעותיו בידו כ"פגיעה בעבודה" הנובעת מקריירה בת 40 שנה. הפגיעות המדוברות היו CTS דו צדדי ואצבעות הדק דו צדדיות, אשר לטענת התובע נגרמו עקב תנועות חוזרות ונשנות ושימוש בכלים רוטטים במסגרת עבודתו. לחילופין, התובע טען להכרה בפגיעות על פי תיאוריית המיקרוטראומה. הנתבעת, לעומת זאת, טענה כי התובע לא הביא ראיות מספיקות לתנועות חוזרות ונשנות או לשימוש נרחב בכלים רוטטים, במיוחד נוכח תחומי האחריות המגוונים שלו בעבודה. בנוסף, טענה הנתבעת כי על התובע, כקבלן עצמאי, מוטל נטל הוכחה מוגבר, בו לא עמד בכך. בית הדין בחן את הראיות שהוצגו ומצא כי התובע לא סיפק הוכחות מספקות לתנאי עבודתו, ובפרט לשימוש התכוף בכלים רוטטים ובתנועות חוזרות ונשנות. עדותו של התובע, כמו גם עדותו של בנו, לא הייתה משכנעת דיה כדי לקבוע כי ביצע את אותן פעולות שוב ושוב לאורך תקופה ממושכת. יתר על כן, התובע לא הביא עדים משנות עבודתו, דבר שהפריע לתביעתו. בית המשפט הגיע למסקנה כי התובע אמנם עסק בעבודה פיזית תובענית, אך לא הצליח להוכיח כי עבודתו כרוכה בשימוש מתמשך בכלים רוטטים או בתנועות חוזרות ונשנות, המהווים קריטריונים חיוניים להכרה בפציעותיו כמחלות מקצוע או מיקרוטראומה. לפיכך, התביעה נדחתה, ללא צו להוצאות, ולתובע ניתנה הזכות לערער על ההחלטה בבית הדין הארצי בירושלים בתוך 30 יום.