ע"ז 42190/06

תקציר

המנוח, שלא היו לו ילדים או קרובי משפחה, ערך שלוש צוואות לפני מותו. שתי הצוואות הראשונות הורישו את כל עזבונו לחברה, ואילו הצוואה האחרונה, מיום 30 במרץ 2003, הורישה את העיזבון לגברת X. האגודה התנגדה לקיומה של הצוואה האחרונה, וביקשה לערוך את הצוואה הקודמת מיום 5.4.2000. בית המשפט נדרש לקבוע האם הצוואה האחרונה תקפה, בהתחשב בטענות על פגמים פורמאליים, חוסר כשירות נפשית, השפעה בלתי הוגנת והשתתפות צד שלישי בעריכתה. באשר לפגמים פורמאליים, מצא בית המשפט כי אמנם בצוואה נפלו פגמים, אך הם אינם משמעותיים דיים כדי להעביר את נטל ההוכחה לנתבע. האגודה שטענה לפסול הצוואה נדרשה להוכיח את טענותיה. האגודה טענה כי המנוח היה חסר יכולת נפשית בעת עריכת הצוואה עקב בלבול, אובדן זיכרון וירידה קוגניטיבית. למרות שהיו ראיות רפואיות סותרות, קיבל בית המשפט את עמדת העמותה, וקבע כי הצוואה אינה משקפת את רצונו האמיתי של המנוח בשל מצבו הנפשי הלקוי ביום 30.3.03. כמו כן, בית המשפט הסכים עם טענת האגודה בדבר השפעה בלתי הוגנת, וקבע כי הגב' X הפעילה השפעה משמעותית על המנוח, מה שהוביל לתלותו. היא בודדה אותו, שטפה לו את מוחו ותמרנה אותו להיות תלוי אך ורק בעזרתה, תוך ניצול מצבו הפגיע. בית המשפט גם ראה בכך תרחיש בעייתי שגב' X הייתה מעורבת מאוד בהכנת הצוואה, לרבות חיבור המנוח לעורך הדין המנסח ותיאום חתימתה. בסופו של דבר, בית המשפט פסק לטובת העמותה, קיבל את התנגדותם ודחה את הבקשה לאישור צוואתו האחרונה של המנוח. גב' X חויבה לכסות את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך הדין של האגודה. פסק הדין ניתן ביום 10.11.2009.