ת"א 29701-09-17

תקציר

רב מכר ירושלמי, מועדון הביליארד לינקולן, ובעלי השליטה בו נתבעו על ידי עיריית ירושלים בגין אי תשלום ארנונה שנמשכה למעלה משמונה שנים, מיולי 2006 ועד מארס 2015. החזקה במועדון החליפה ידיים בין ארבע חברות בתקופה זו, כאשר שלוש הראשונות התפרקו והרביעית, הנתבעת הנוכחית, עדיין פעילה. העירייה טענה כי בעלי השליטה, הנתבעים אלי ארגמן ואון יבין, חייבים במיסים שלא שולמו למועדון לפי סעיף 8(ג) לחוק הסדרי משק המדינה וסעיף 119א לפקודת מס הכנסה, המאפשר לרשויות מקומיות לגבות מס מבעלי שליטה בתנאים מסוימים. השופט קבע כי ארגמן היה בעל השליטה בחברה הראשונה, ניו בול, שכן הוא היה בעל המניות והדירקטור היחיד בה. עם זאת, רק יבין נחשב לבעל שליטה בחברות השנייה, השלישית והרביעית - נטרליס, סורטיס ופורסיל, בהתאמה. קביעה זו התבססה על ראיות, לרבות רישומי החברה ומסמכים כספיים, המעידים על זכותו של יבין למנות דירקטורים ועל מעורבותו המשמעותית בניהול החברות. לאחר מכן בחן השופט האם התקיימו החלופות המפורטות בסעיף 119א, ומצא כי שני התרחישים הרלוונטיים מתקיימים. ראשית, החברות פורקו או הפסיקו את פעילותן מבלי לשלם מסים, מה שיצר חזקה כי נכסיהן הועברו לבעלי השליטה ללא תמורה. שנית, החברות העבירו את פעילותן ונכסיהן זו לזו, והעברות אלה נשלטו על ידי אותם בעלי מניות או קרוביהם, והכל ללא כל תמורה. למרות זכותה של העירייה לגבות מסים מבעלי השליטה, השופט קבע כי התביעה נגד ארגמן בגין מיסי ניו בול התיישנה על הסף, שכן היא הוגשה למעלה משבע שנים לאחר שקמה עילת התביעה. עם זאת, התביעה נגד יבין לתשלום מסים של נטרליס וסורטיס הצליחה חלקית, שכן חברות אלה העבירו את הפעילות לחברה הבאה בתוך תקופת ההתיישנות בת שבע השנים. השופטת דחתה גם את טענות השיהוי והשיהוי, וקבעה כי פעולות העירייה היו סבירות וכי מצגי השווא של הנתבעים גרמו לעיכוב. חישובי העירייה לגבי החוב התקבלו, בכפוף לתקופת ההתיישנות, ופורסיל ויבין חויבו לשלם את חובות המס שפורטו, בצירוף 30 אלף שקל שכר טרחת עורך דין והוצאות.