עב"ל 21619-10-15

תקציר

במקרה דנן, בחר בית המשפט לדחות את הערעור בשאלה האם ניתן לסווג פגיעה שנגרמה למערער במהלך טיול כתאונת עבודה לפי חוק הביטוח הלאומי. החוק מגדיר תאונת עבודה ככזו שהתרחשה "במהלך העבודה ובשל עבודתו של העובד" עם המעסיק או מטעמו. בית הדין הדגיש כי הקביעה מהי תאונת עבודה היא מהותית ולא טכנית, והכיר בכך שפעילויות נלוות לעבודה כגון רווחה, בילוי או חינוך יכולות להיחשב אם קיימת זיקה סבירה לעבודה. בית המשפט הפעיל מבחן דו-שלבי לבחינת מערכת יחסים זו: ראשית, בחינת מסגרת האירוע והקשר שלו לעבודה, ושנית, בחינת אירוע הפגיעה עצמו וזיקתו לפעילות הקשורה לעבודה. עניין המעסיק באירוע, יחד עם גורמים כמו מי יזם, ארגן ומימן את הטיול, האם ההשתתפות הייתה חובה ופרטים לוגיסטיים אחרים, הם קריטיים לניתוח. במקרה דנן, המערערת לא הביאה ראיות מספיקות לכך שהטיול אורגן או מומן ברובו על ידי מעסיקתה, כללית, ואף לא הוכיחה כל אופי מחייב או פעילויות ספציפיות הקשורות לעבודה במסגרת הטיול, כגון תרגילי גיבוש או פגישות מקצועיות. יתר על כן, הנסיעה התרחשה בשבת, לא הוכרה כזמן עבודה, והיו מעורבים בה בני משפחה, מה שדילל עוד יותר את סיווגה הפוטנציאלי כאירוע הקשור לעבודה. בשל ממצאים אלה, הגיע בית המשפט למסקנה כי הנסיעה לא היוותה פעילות עבודה נלווית, ובכך ייתר את הצורך לבחון את אירוע הפגיעה התאונתי הספציפי. משכך, נדחתה העתירה להכרה בפגיעה כתאונת עבודה, ללא צו להוצאות. ההחלטה התקבלה על ידי הרכב שכלל את הנשיא יגאל פליטמן והשופטים אילן איטח וסיגל דוידוב-מוטולה, לצד נציגי ציבור ממגזר העובדים והמעסיקים.