עב"י 43165-11-22

תקציר

בתיק המורכב של עו"ד נריה כהן מגורי, הידוע גם בשם חנילון, אוחדו שני ערעורים על פסקי דין של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין. ערעורים אלה נוגעים לפרקטיקות לא אתיות שונות שביצע חנילון, אשר כעורך דין ותיק המתמחה בדיני נזיקין, עסק שוב ושוב בהתנהלות מטעה. הוא חתם בשם לקוחותיו על הסכמי פשרה ללא ידיעתם, הציג מצג שווא לפיו הלקוחות חתמו על המסמכים הדרושים ולא יידע אותם על סכומי הפשרה שהתקבלו. חניילון הותירה בעצמה כספים אלה בסך של כמיליון שקל, למרות פסיקות בתי המשפט שחייבו את ההחזרה. הוא טען, מבלי לחלוק על עובדות הליבה, כי מעשיו היו מוצדקים כאמצעים להבטחת שכר טרחה שלא שולם מלקוחות. עם זאת, בית המשפט מצא כי מעשיו של חניילון היוו הפרות חמורות של כללי האתיקה והנאמנות המקצועית, שכללו מקרים רבים של התנהגות בלתי הולמת לאורך מספר שנים, והשפיעו על לקוחות רבים. בעקבות זאת הטיל בית המשפט המחוזי אמצעי משמעת חמורים, לרבות צווי הרחקה לצמיתות וצווי פיצויים. חניילון ערער על ההרשעה אך לא על גזרי הדין, שבית הדין הארצי הקל בהם באופן חריג, בהתחשב ברקורד הנקי הקודם שלו ובאריכות ימיו המקצועית. עם זאת, הערכאה הגבוהה יותר לא הסכימה, הדגישה את היעדר החרטה ואת הפרת האמונים החמורה, ופסק כי יש להחזיר את עונש הפסילה המקורי. בסיכומו של דבר, ערעורו של חניילון נדחה, ואילו ערעור לשכת עורכי הדין הביא לאישור מחודש של ענישה מחמירה יותר, תוך הדגשת הדגש על שמירה על אמון הציבור וטוהר המידות של מקצוע עריכת הדין.