רע"א 6553/97

תקציר

בית המשפט העליון הכריע בתיק מורכב בו היו מעורבים המערערים ומר רן שחורי, אשר חתמו על הסכם להיוון שיקים של לקוחות באמצעות שתי חברות המנוהלות על ידי המערערים, בתמורה לארבעה שיקים שהונפקו לשחורי. בהסכם נקבע כי אין לסחור בצ'קים לגופים חוץ בנקאיים, אך הדבר לא צוין על גבי הצ'קים עצמם. שחורי הפר הסכם זה בכך שסחר בשיקים למשיב, אשר ביקש תשלום בערוצים משפטיים לאחר שהמערערים ביטלו את השיקים. בית משפט השלום פסק תחילה באופן חלקי לטובת המשיב, בנימוק של חוסר תום לב מצד המערערים בביטול השיקים, שכן היו מודעים לחזקתו של המשיב. עם זאת, בית המשפט העליון התמקד בהיבט האם הפרת תנאי אי המסחר אפשרה למערערים לבטל את השיקים באופן לגיטימי. היא ציינה כי שיקים של המוטב שניתנו כבטוחה לא היוו תמורה ראויה, והמסחר בשיקים לחוץ בנקאי הפר את התנאים המוסכמים, ובכך פגע בזכות הקניין. בית המשפט קבע כי מאחר והשיקים נסחרו בניגוד להסכם, הביטול היה מוצדק ולא נעדר תום לב. בכך ביטל בית המשפט העליון את הדרישה הקודמת שהטילה על המערערים אחריות אישית, שכן פעלו במסגרת זכויותיהם על פי דיני השטרות. פסק הדין הדגיש כי עצם המודעות להחזקה אפשרית של צד שלישי אינה מעידה מטבעה על חוסר תום לב, במיוחד לאור הזכות הפורמלית לבטל שיקים אם נסחרו באופן לא תקין. בהגיעו למסקנה כי לא הייתה הפרה חוזית או שטר תום לב מצד המערערים, ביטל בית המשפט את החובות הכספיים האישיים שהוטלו עליהם, ובכך המחיש עוד יותר כיצד דיני השטרות מצטלבים עם עקרונות כמו תום לב בהסכמים מסחריים.