בר"ש 3667/17

תקציר

התיק סובב סביב עורך דין שהועמד לדין משמעתי על ידי לשכת עורכי הדין בגין התנהגות מקצועית בלתי הולמת. עורך הדין ייצג לקוח בתביעת נזיקין אך הואשם על ידי הלקוח בכך שלא שילם את כל כספי הפיצויים והעביר אותם בתשלומים ללא הסכמה. בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין בחיפה הרשיע את עורך הדין בארבע עבירות וגזר עליו 30 חודשי השעיה. עורך הדין ערער לבית הדין המשמעתי הארצי, שדחה את ערעורו, ולאחר מכן לבית המשפט המחוזי בירושלים, שהורה כי התיק יידון מחדש בבית הדין המשמעתי המחוזי בנוגע לראיות חדשות. בית הדין המשמעתי המחוזי הרשיע שוב את עורך הדין, מה שהוביל אותו לערער לבית הדין הארצי למשמעת. אלא שיו"ר בית הדין דחה את ערעורו ואת בקשתו למשפט חוזר, ועורך הדין פנה לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור ואישר את פסקי הדין הקודמים. עורך הדין, שהיה עורך דין פעיל במשך שלושה עשורים, הגיש בקשה לחופשה כדי לערער לבית המשפט המחוזי, בטענה כי פסק הדין היה כרוך בטעויות משפטיות וגרם לעיוות דין. לטענתו, הסכמתו שלא לערער ניתנה בנסיבות שונות ואין בה כדי לשלול ממנו את הזכות לעשות כן עתה, וכי האינטרס של גילוי האמת מחייב בחינת ראיות חדשות. עוד טען המבקש כי ההחלטה פוגעת בזכות היסוד שלו לגישה לערכאות שיפוטיות וכי נגרם לו עוול. פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שאישר את ההרשעות וגזרי הדין הקודמים, התבסס על פרשנות ההצעה והצהרת בא כוחו הקודם של עורך הדין, שקבע כי עורך הדין לא יערער על הרשעה שנייה. בית הדין קבע כי ההליך המשמעתי נועד לשמור על רמת המקצוע ואמונו, ובמקרה זה הורשע עורך הדין בהתנהגות בלתי הולמת. לא הייתה עילה מהותית לשנות קביעה זו, וניסיונותיו של המבקש להציג ראיות חדשות נתפסו כניסיון לעכב את ההליך. בית המשפט הדגיש את עקרון סופיות הדיון ואת ההתחייבות שלא לערער, ובכך דחה את בקשת רשות הערעור, תוך שימת דגש על חריגותם של מקרים אלה. גזר דינו של עורך הדין נותר על כנו, והוא אינו רשאי לערער עוד.