רע"א 194/07

תקציר

בקשתו של המבקש לחופשה לצורך ערעור על פסק דין הנוגע לזכויות השכירות נדחתה במספר החלטות של בית המשפט. תחילה פסק בית משפט השלום בחדרה נגד המבקש, וקבע כי הוא אינו דייר מוגן, שכן בהסכמים לפיהם הוחכרה הקרקע נקבע כי דיני הגנת הדייר לא יחולו. החלטה זו אושרה על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה, אשר למרות עיון ממושך במסמכים שהוחלפו, הגיע למסקנה כי זכויותיו של המבקש אינן יכולות לעלות על אלה של המשכיר. עם זאת, בית המשפט הכיר בכך שהתנהלותו של המשיב בעבר עשויה הייתה להצביע על הסתמכות לגיטימית מצד המבקש, ובכך פסק לו פיצוי דומה לזה של דייר מוגן. בשנת 2005 ביקש המבקש משפט חוזר, בטענה להעלמת מסמכים והצגת מסמך חדש משנת 2004 המאשר לכאורה את מעמדו המוגן. עם זאת, בית המשפט דחה בקשה זו, תוך הדגשת עקרון הסופיות בהליכים משפטיים והגיע למסקנה כי אין במסמך החדש כדי לשנות את תוצאת המשפט. בית המשפט המחוזי שב ואישר החלטה זו, תוך שהוא מדגיש את חוסר הראיות החדשות לשינוי הפסיקה המקורית, וציין כי לא ניתן להקנות זכויות לדיירות מוגנת בשל טעויות. בית המשפט שב והדגיש כי רשויות ציבוריות אינן יכולות ליצור זכויות באופן שרירותי והכיר בכך שלמרות שהתנהלות המשיבה מצדיקה פיצוי, היא אינה מקנה זכויות נוספות. בסופו של דבר, בקשתו של המבקש למשפט חוזר נדחתה, תוך שמירה על החלטות של דמי פינוי ופיצויים ראויים תוך שמירה על חשיבות הסופיות בהליכים משפטיים.