ת"ד 1896-01-11

תקציר

האירוע התרחש ביום 13.10.2010, כאשר הנאשם, שהיה בן 14, דרס והרג את ליזה קרסנטי באמצעות רכבו. הנאשם מואשם בגרימת מוות בנהיגה רשלנית ובעבירות נלוות נוספות. התאונה אירעה כאשר המנוחה חצתה את הכביש במעבר חצייה והנאשם פגע בה בעת שיצא מכיכר תנועה. ההגנה טענה כי התאונה הייתה בלתי נמנעת, והתמקדה בכך שהמנוח הופיע לפתע מול רכבו של הנאשם. עם זאת, השופטת מצאה טענה זו אינה מתיישבת עם גרסתו הראשונית של הנתבע לאירועים, לפיה הוא לא ראה את המנוחה עד שכבר הייתה ברכבו. השופט קיבל את עדותה של עדת ראייה, עדי הלל, שתיארה את האירועים שהובילו לתאונה ואישרה כי המנוחה נראתה בבירור והנאשם היה צריך להבחין בה. עוד נקבע כי הנאשם לא בלם עד לרגע הפגיעה. השופט ניתח את שדה הראייה שעמד לרשות הנאשם, את מהירות רכבו ואת נסיבות התאונה, וקבע כי הנאשם לא נהג בזהירות ויכול היה למנוע את התאונה אילו היה שם לב ומגיב בהתאם. בנוסף, החישובים המספריים תמכו בטענת התביעה, והראו כי לנאשם היה מספיק זמן ומרחק כדי למנוע את התאונה. בסך הכל, השופט מצא את הנאשם אשם באישומים והדגיש כי הוא לא נקט באמצעי הזהירות הנדרשים והיה אחראי לתוצאה הטרגית.