בר"ע 611/05

תקציר

הערעור נדחה לא על יסוד נימוקיו המקוריים של בית משפט קמא אלא בשל תקנות בדבר סמכות שיפוט. המקרה עסק במבקש שערער על ביצוע שיקים הקשורים לעסקה עם מ. ערן שיווק בע"מ, בה טען כי הוטעה. המבקש טען כי בית המשפט בירושלים נעדר סמכות שכן העסקה והתשלום התרכזו בקריית גת, שם הוצאו הצ'קים לראשונה. בית המשפט בירושלים שמר על סמכותו, בנימוק שניתן לממש שיקים בכל בנק ברחבי המדינה, אך נימוק זה היה פגום. פסק הדין תוקן על ידי הדגשה כי סמכות השיפוט מתאימה לירושלים, בהתבסס על תקנה 3(ב), שכן נתבעת אחת, החברה, ישבה שם. הטעות הפרוצדורלית של בית המשפט בפסק דינו הוכרה, אך ההחלטה הסופית אישרה את סמכות השיפוט מכיוון שנאשמים רבים אפשרו את המשפט בכל אזור שבו התגורר נאשם אחד. הגם שהנמקתו הראשונית של בית משפט קמא הייתה שגויה, הסמכות במקרה זה נותרה בתוקף לפי תקנה 3(א1), ולכן הערעור אינו מוצדק. פסק הדין התייחס גם לחשיבותה הפוחתת של סמכות השיפוט המקומית בשל התחבורה המודרנית והמרחבים הגיאוגרפיים הקטנים, וקבע כי התדיינות משפטית מוגזמת על סמכות שיפוט מבזבזת משאבים שיפוטיים שלא לצורך. משכך, חויב המבקש לשאת בהוצאות המשפט של המשיב, כאשר חלק מההוצאות יקוזזו מהפקדה שבוצעה בעבר על ידי המבקש.