בש"פ 8749/10

תקציר

פסק הדין הנדון הוא פרי ערעור על החלטת בית משפט השלום בנצרת בדבר תנאים מגבילים שהוטלו על מערער המואשם בתקיפת עובד ציבור וגרימת חבלה בנסיבות מחמירות. האירוע המדובר עסק בהגעתו של המערער לאזור יער טורעאן, יחד עם אביו וכעשרה אנשים נוספים, בעקבות שיחת טלפון מאחיו של המערער אליו פנו פקחי הקרן הקיימת לישראל. הקבוצה הייתה חמושה והמשיכה לרוץ לעבר הפקחים ותקפה אותם. נטען כי המערער היה חמוש בעמוד והשתמש בו כדי לתקוף את הפקחים. לאחר פינוי הפקחים לקבלת טיפול רפואי, התחמק המערער מחקירה במשך חודשיים וחצי עד שנעצר. בית משפט השלום בנצרת הורה על שחרורו של המערער בתנאים מסוימים, ובהם מעצר בית בפיקוח אלקטרוני, פיקדון כספי וערבויות עצמיות וצד ג'. על החלטה זו ערערה התביעה, אך אושרה על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת, שהסכים כי ניתן להפחית את מסוכנותו של המערער באמצעות תנאים אלה. לאחר מכן הביא המערער את התיק לבית המשפט העליון, בטענה לשינוי התנאים שיאפשרו לו לעבוד, בשל הקשיים שנגרמו עקב חוסר היכולת שלו ושל בני משפחתו לעבוד במעצר בית. עמדת המשיב לא הוצגה בשל שביתת עורכי דין. בית המשפט העליון דחה את הערעור, והסכים עם הערכאות הנמוכות יותר כי קיימת עילה לכאורה והצדקה למעצרו של המערער על יסוד מסוכנותו לציבור ושיבוש הליכי משפט. בית המשפט הכיר בהשפעה הקשה של התנאים המגבילים על פרנסתו של נאשם, אך איזן זאת מול ביטחון הציבור והצורך להבטיח משפט תקין. בית המשפט מצא כי מעורבותו הנטענת של המערער, גם אם הייתה זו רק נוכחותו בזירה, יחד עם הימנעותו מהתייצבותו לחקירה, מצדיקים את המשך הטלת התנאים. בית המשפט דחה גם את הטענות לפיהן המערערת לא היוותה סיכון טיסה או סכנה לעדים, וציין כי הערבויות הקיימות אינן מספיקות כדי להפיג חששות אלה. לפיכך, הערעור נדחה, אם כי בית המשפט ציין כי האיזון עשוי להשתנות עם הזמן, מה שמאפשר שינוי אפשרי בתנאים.