תמ"ש 35921-05-13

תקציר

מדובר בתביעה למזונות זמניים של שלושה ילדים קטינים בעקבות פרידת הוריהם, הגב' ש.ל.ג (האם) ומר מ.ג (האב). האם טענה כי האב ניהל את כלכלת הבית וכי היא והילדים רגילים לרמת חיים גבוהה מאוד, ודרשה 32,000 שקל בחודש עבור מזונות הילדים. האב, שלא עבד, התנגד לטענה וטען כי הילדים שהו עמו יותר ממחצית הזמן וכי הוא דאג ישירות לצרכיהם. בית המשפט מתייחס תחילה לטענת האב בדבר היעדר עילת תביעה, ומדגיש כי על שני ההורים מוטלת חובה חוקית לשלם מזונות, גם כאשר צרכי הילדים מסופקים ישירות על ידי האב, מה גם שהאם והילדים אינם מתגוררים עוד עם האב. בית המשפט דוחה את תביעת האב לדחייה מלאה של הבקשה ועובר להעריך את צרכי הילדים. בית המשפט מציין כי חוסר יכולתה של האם לפרט את הצרכים המדויקים של הילדים אינו פוטר אותה מלספק להם את אמצעי התמיכה הדרושים. העובדה היחידה שאינה שנויה במחלוקת לגבי צרכי הילדים היא סוגיית שכר הדירה, אותו משלמת האם בשיעור של 3,600 ₪ לחודש, והאב נדרש לשלם מחצית ממנו. בית המשפט מעריך את צרכי הילדים למוצרי צריכה, היגיינה, ביגוד, דמי כיס, מסעדות ובילויים בכ-2,500 שקל בחודש לכל ילד. מכיוון שהוריהם של הילדים יהודים, חובת תשלום המזונות כפופה לדין האישי. על פי הדין העברי, האב אחראי באופן מוחלט למזונות ילדיו הקטינים עד גיל 15. לגבי קטינים מבוגרים יותר, שני ההורים אחראים במידה שווה על בסיס הכנסתם הפנויה. בית המשפט מכיר ביכולתו של האב לשלם מזונות, בהתחשב בהונו וברכושו, לרבות וילה בשווי 5.9 מיליון שקל וחסכונות משמעותיים. בית המשפט בוחן גם את הסדר המשמורת הפיזית המשותפת ואת השפעתו על גובה המזונות, תוך צמצום צרכים מסוימים כגון שירותים ומזון, שכן האב נדרש לספק את צרכי הילדים במהלך שהותם עמו. בית המשפט מחליט על הפחתה של 30% מהצרכים המשוערים, וקובע את חובת המזונות של האב על 5,250 שקל לחודש, בנוסף להשתתפותו בשכר הדירה ובמזונות הילדים, בסך כולל של 7,550 שקל לחודש. האב נדרש גם לשלם ישירות עבור חינוך הילדים וחוגים, כמו גם עבור מחנות הקיץ שלהם. ההחלטה תקפה עד להכרעה נוספת, והצדדים נדרשים להודיע האם הגיעו להסכמה על סמך פסק הדין עד למועד שנקבע. האב חויב לשלם את שכר טרחת עורך הדין של האם, שנקבע על סך 2,500 ₪.