עמ"ש 2649-01-16

תקציר

פסק הדין דן בערעור על פסק דין בעניין תשלום מזונות ילדים בתיק גירושין, בו ערערה האם על סכום המזונות שנפסק. בית המשפט לא מצא עילה להתערב בקביעותיו של בית משפט קמא בדבר משך השהות של הילדים אצל כל אחד מההורים, כושר ההשתכרות של ההורים וצרכי הילדים. השופטים הסכימו עם טענת האם כי יש לבחון חלק מהנתונים הנוגעים להכנסות האב, אך גם כאשר מביאים אותם בחשבון, עדיין תהא חבות האב נמוכה משמעותית מדמי המזונות שנפסקו על ידי בית המשפט קמא. הם גם הסכימו עם החלטת בית משפט קמא כי על האב להשתתף בחלקת הילדים, וכי סכום המזונות כולל הסעיף יעמוד על 1,890 ₪, המתייחסים לילד אחד. מאחר שהאב לא הגיש ערעור, לא ראה בית המשפט צורך לכמת את הנסיבות על פי נוסחאות ועקרונות שונים, ודחה את ערעור האם בעניין סכום המזונות, בשל הפער המשמעותי בין חובת האב לבין הסכום שנפסק על ידי בית המשפט קמא. עם זאת, בית המשפט קבע כי אין בסיס לתחולה רטרואקטיבית של מזונות מיום הגשת התביעה, וקבע כי חובת תשלום המזונות צריכה להתחיל מדצמבר 2015. השופטים הדגישו כי לכל מקרה נסיבות ייחודיות משלו, והתוו מגוון פתרונות להבטחת רווחת הילדים, לרבות ניכויים משיעורים או חלוקת כספים. בנוסף, הורה בית המשפט כי כל תשלומי היתר ששולמו בניגוד לפסק דין זה יוחזרו למערערת. לבסוף, חויב כל צד לשאת בהוצאותיו, והערבויות והפיקדונות של המערער יוחזרו להם באמצעות באי כוחם.