ע"ו 14216-04-19

תקציר

הערעור מתייחס לטענת המערער כי מחלת הנפש שלו, שאובחנה כסכיזופרניה, נגרמה עקב שירותו הצבאי. סירובו של המשיב להכיר בתביעתו לפי החוק הביא את המערער לפנות לוועדה. הוועדה דחתה את הערעור, והובילה את המערער לערער לערכאה גבוהה יותר. פסק הדין של בית המשפט העליון מקבל את הערעור ומבטל את החלטת הוועדה. פסק דינו של בית המשפט העליון מתבסס על המסקנה כי קיים קשר סיבתי סיבתי בין סכיזופרניה של המערער לבין שירותו הצבאי. בהגיעו למסקנה זו, העדיף בית המשפט את חוות דעתו של מומחה המערער על פני זו של המומחה מטעם המשיב בדבר קיומו של קשר סיבתי בין מחלתו של המערער לבין תנאי שירותו הצבאי. נמצא כי חוות הדעת של המשיב התבססה בחלקה על מסמכים השייכים לאדם אחר, אשר הטילו ספק במסקנות. זאת ועוד, בית המשפט בחן לעומק את התשתית הראייתית ומצא כי תנאי שירותו של המערער היו חריגים ועלולים להיות מלחיצים. גם אישיותו הייחודית של המערער, כפי שתוארה במכתב מאמו טרם גיוסו, נלקחה בחשבון. בית המשפט קבע, כי מצוקתו הנפשית של המערער במהלך השירות קשורה לתנאי שירותו וכי רשלנותו של המשיב בטיפול בבקשת אמו הביאה להשמתו הבלתי הולמת. פסק הדין מדגיש כי יש לפרש את חוק הנכות בנדיבות לטובת הנכים. משכך, פסק בית המשפט לטובת המערער ופסק לו שכר טרחת עורך דין והחזר הוצאות חוות דעת רפואית.