ע"פ 531/80

תקציר

פסק הדין עוסק באישומים שונים נגד המערער הנוגעים לשוחד, שחיתות והפרת אמונים. בית המשפט בחן עדויות וראיות סביב מספר אירועים. בסדרת האישומים הראשונה אישר בית המשפט את הקביעה כי המערער, יחד עם גורפינקל, קיבלו שוחד מאלני כדי להבטיח מכרז, למרות הנרטיבים הסותרים ביניהם. השופט העדיף את גרסתו של גורפינקל, ובכך חיזק את האמונה בשיתוף הפעולה המושחת ביניהם. באישומים בהם היה מעורב הקבלן עמרם רחמים, האמין בית המשפט לטענתו של רחמים כי המערער דרש שוחד תמורת אישור הפרויקט על סמך אמינות עדותו, ודחה את עדויות ההגנה הסותרות כבלתי אמינות. אישומים נוספים נגעו לסכומי כסף שקיבל המערער מהקבלן אהרן מחלוף בתואנות מפוקפקות, שבית המשפט פירש כשוחד הקשור לאי סדרים בהיתר בנייה. הקבלן העיד על נתינת כספים כיתרון אסטרטגי, שהמערערת הבינה לכאורה את כוונתו ופעלה על פיה, תוך הטלת ספק בטענות בדבר התנהלות עסקית כושלת. בית המשפט בחן מצבים דומים של תיווך בשוחד, ומצא ראיות מספיקות נגד טענותיו של המערער בדבר כוונות תמימות. באישום הפרת האמונים, הוצאתו הבלתי מורשית של היתר בניה על ידי המערער והנחיותיו להתעלם מצווים משפטיים בעקבותיו הדגישו ניגוד עניינים לחובתו הציבורית. בית המשפט הדגיש את חוסר התקינות שבמעשיו, שעמדו בסתירה לתקנות העירייה ולהתנהגות האתית. לפיכך נדחו הערעורים הן על ההרשעות והן על חומרת העונש – חמש שנות מאסר בפועל וקנס משמעותי. פסק הדין ביטא את הצורך לקיים החלטות שיפוטיות בטיפול בהפרות אמון הציבור, תוך ציון ערעור המדינה על אי ההתאמה בגזר הדין וטענות המערער לחומרה בלתי הוגנת. השופטים אישרו את הרציונל מאחורי ההחלטות, והדגישו את נאותות העונש בהתחשב בנסיבות.