ת"פ 41569-04-23

תקציר

השופט בוחן ביידוע את האפשרות להימנע מהרשעה של הנאשם, שנמצא אשם בשורה של איומים חמורים על בני משפחתו. השופט מציין כי הימנעות מהרשעה היא חריגה ומדגיש את חומרת האיומים שהושמעו בכתב, ומצביע על כך שהם היו מחושבים ולא אימפולסיביים. הסיבות העומדות בבסיס העבירות אינן נחשבות כהצדקה מספקת. השופט מתייחס גם לפגיעה הפוטנציאלית בסיכויי התעסוקה של הנאשם עם הרשעתו, אך מוצא כי הטענות עמומות וכלליות, אינן מספיקות כדי להצדיק חריגה. באשר לענישה, השופט מתחשב באופיין של העבירות ובהשפעתן על שלוות הנפש והאוטונומיה של הקורבנות. הם מכירים בבוטות ובריבוי האיומים, ומציינים כי הם לא נבעו מאיבוד שליטה רגעי. השופט מפנה למקרים דומים לצורך הכוונת גזר הדין וקובע כי העונש ההולם נע בין מאסר על תנאי לשנת מאסר. בסופו של דבר, השופט מחליט על עונש מותנה של שלושה חודשים, בהתחשב בעברו הנקי של הנאשם, בגישתו האחראית ובנסיבות המשפחתיות. גזר הדין נועד להשיג את תכלית הענישה מבלי להחמיר את הנאשם עוד יותר. הן לתביעה והן לנאשם יש זכות ערעור תוך 45 יום.