ב"ל 17231-12-22

תקציר

השופטת החליטה לדחות את תביעתו של התובע, שטען כי סבל מפגיעה בעבודה בדמות לחץ נפשי שגרם לו לפתח סוכרת. השופט מצא כי התובע לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענתו. באופן ספציפי, השופטת הטילה ספק בטענת התובע כי מכתבים ששלח מר שחר, שלטענתו גרמו לו לטלטלה נפשית, אכן הופנו אליו או אף הזכירו את שמו. חוסר יכולתו של התובע להבהיר את ציר הזמן שבו נודע לו על המכתבים החליש אף הוא את טענתו. יתר על כן, השופט שקל את תפקידו של התובע בחברה ומצא כי פרשנותו למי התלונות המוזכרות במכתבים נועדה להיות לא קוהרנטית ולא משכנעת. עוד קבע השופט כי עדויותיהם של התובע והעד אינן אמינות, במיוחד בכל הנוגע למידת אחריותו של התובע לאירועים המתוארים ולאופי הפגישות אליהן התייחס. בנוסף, ציינה השופטת כי התובע לא הציג מסמכים רפואיים כלשהם ממועד האירועים הנטענים שיכולים להעיד על הלחץ הנפשי שחווה. בסיכומו של דבר, הגיעה השופטת למסקנה כי טענת התובע אינה משכנעת, ועל כן יש לדחותה. כל צד יצטרך לשאת בהוצאותיו המשפטיות, וניתן יהיה לערער על פסק הדין בתוך 30 יום בבית הדין הארצי לעבודה.