ד"מ 35623-05-20

תקציר

פסק הדין דן במספר היבטים של התיק הנוגע לסכסוך עבודה בין עובד תובע לבין מעסיק נתבע. ראשית, באשר לזיכויי המס שלא כדין שהחזיר המעסיק לרשויות המס, בית המשפט קובע כי המעסיק טעה טעות כנה והיה רשאי לנכות את הסכומים משכרו של העובד. העובד הסכים לשכר ברוטו וחבות המס מוטלת עליו, ולכן ניכוי תשלומי המס הרטרואקטיביים על ידי המעביד היה מוצדק. המעבר לדמי חגים, תבע העובד פיצוי על עבודתו בחגי ישראל. בית הדין פסק לעובד תשלום עבור ימי עבודה אלה, בשיעור של 240 שקל ליום, בסך כולל של 4,320 שקל. זאת, על בסיס הקביעה כי עבודתו של העובד בחגים נעשתה מתוך הכרח ולא מתוך בחירה, והמעסיק לא הביא ראיות מספיקות כדי להוכיח אחרת. באשר לטענה בדבר הפרשות לקרן פנסיה, דחה בית הדין את טענת העובד כי שיעור גבוה יותר מ-6.5% המוסכם היה צריך להיות מופרש על ידי המעסיק. העובד לא סיפק מקור משפטי לטענה זו, ולכן היא נדחתה. כמו כן, נדחתה גם תביעת העובד בגין אי יידוע העובד על תנאי העסקתו. בית הדין מצא ראיות מהימנות לכך שהעובד אכן קיבל וחתם על חוזה עבודה, הסותר את טענתו. לבסוף, בשל הפער המשמעותי בין סכום התביעה המקורי בסך 29,505 ₪ לבין הסכום שנפסק בסך 4,320 ₪, החליט בית המשפט שלא לפסוק הוצאות משפט. כל צד יישא בהוצאותיו המשפטיות. פסק דין זה ניתן שלא בנוכחות הצדדים ויימסר להם בהתאם.