ע"ע 13652-10-13

תקציר

פסק הדין עוסק בפרוצדורה של חיוב המערערים להפקיד ערבות בערעורים בבית הדין לעבודה, ומתמקד במיוחד באיזון בין זכות הגישה של המערער לערכאות לבין זכותו של המשיב להבטחת הוצאות. בניגוד לתקנות סדר הדין האזרחי, תקנות בית הדין לעבודה אינן מחייבות אוטומטית את המערערים להפקיד ערבות לכיסוי הוצאות המשיבים; עם זאת, בית הדין לעבודה רשאי לנקוט באמצעים כאלה אם הדבר מוצדק. ההחלטה מתווה קווים מנחים, תוך הדגשה שלא להטיל ערבות ללא נימוקים מיוחדים. יש לציין כי אי תשלום הוצאות קודמות יכול להצדיק דרישה להפקדת ערבות. בעת קביעת הערבות, על בית המשפט להתחשב בזכויות שני הצדדים, ולוודא שהסכום מתון ולא רק משקף את החוב מפסק הדין הראשוני. בנוסף, להיות תושב חוץ אינו מחייב ערבות באופן אוטומטי, למעט הצדקות ספציפיות כמו הוצאות משפטיות קודמות שלא שולמו או תביעות חסרות בסיס. במקרה הספציפי הזה קבע בית המשפט כי אין הצדקה מיוחדת לחייב את המערער, מבקש מקלט, להפקיד ערבות. החלטה זו הדגישה את היעדרן של הוצאות קודמות שלא שולמו או ערעור חסר בסיס מטבעו, שהוביל לדחיית הבקשה להפקדת ערבות. בית המשפט קבע כי כל ההוצאות שייגרמו ייחשבו בפסק הדין הסופי.