ת"פ 65510-02-20

תקציר

הנאשם הואשם כי התעלל בשתי נשים, גרושתו וחברתו, בכך שאיים עליהן ופגע בזכויותיהן לכבוד, לשקט נפשי ולביטחון. השופט מצא את הנאשם אשם והמשיך לקבוע את העונשים. בכך שקל השופט את נסיבות העבירות, את הערכים החברתיים שנפגעו ואת מדיניות הענישה הרווחת. השופט קיבל את עתירתם המשותפת של הצדדים לקביעת מתחמי ענישה נפרדים לכל מקרה. במקרה הראשון, שכלל איומים על גרושתו, קבע השופט כי מתחם הענישה המתאים הוא בין מאסר על תנאי ועד שנת מאסר. במקרה זה, הנאשם השתמש בשפה מאיימת כלפי אשתו במהלך סכסוך כספי, למרות שהאיומים היו עקיפים. במקרה השני הייתה מעורבת חברתו של הנאשם. מתוך קנאה, הוא איים עליה וזרק את התיק שלה, יחד עם הטלפון שלה, מה שהשופט ראה כעבירה חמורה יותר. השופט קבע את אזור העונש במקרה זה כמאסר על תנאי עד למספר חודשי מאסר. השופטת לקחה בחשבון את נסיבותיו האישיות של הנאשם, לרבות תפקודו הקוגניטיבי הנמוך מהממוצע, ילדותו הקשה והיעדר תמיכה משפחתית. בנוסף, הנאשם הודה בעבירות, ובכך חסך זמן יקר בבית המשפט, ולא ביצע כל עבירות אלימות פיזית מאז שנת 2001. השופט התייחס גם לאלימות ההדדית ולמערכת היחסים המורכבת בין הנאשם לגרושתו, וכן לצעדים החיוביים שנקט הנאשם לקראת יציבות וניסיונותיו הראשונים בטיפול. בסופו של דבר, גזר השופט על הנאשם ארבעה חודשי מאסר בפועל, תוך הפעלת מאסר מותנה קודם, ובסך הכל שישה חודשי מאסר בפועל בדרך של עבודות שירות. השופט הזהיר את הנאשם מפני ההשלכות של אי ציות והורה כי העונש יבוצע רק אם הנאשם יבצע עבירות נוספות בתוך שלוש שנים. כמו כן נחסכו מהנאשם קנסות כלכליים, והשופט העניק לו את הזכות לערער על פסק הדין בבית המשפט המחוזי.