ע"א 3600/90

תקציר

הערעור מתייחס לתאונת עבודה שאירעה ביום 29.4.85, כאשר המערער, שעבד כמאבטח אצל המשיב, נפל מסולם בעת שירד ממגדל שמירה. המערערת תבעה את המשיב בגין רשלנות. בית המשפט המחוזי בירושלים התרשל בשני הצדדים וחילק את האחריות 60:40 לטובת המשיב. המערער ערער על ההחלטה וטען כי לא היה מקום להטיל עליו אחריות, וכן חלק על גובה הפיצויים שנפסקו לו, שלדעתו אינו מספיק. בינתיים הגיש המשיב ערעור נגדי וטען כי לא היה מקום להמציא לו אחריות כלשהי. שופט בית המשפט העליון, ט' אור, אישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעניין החבות, וקבע כי בחירתו של המערער לרדת בסולם כשגבו מופנה הייתה רשלנית וכי המשיב התרשל גם בכך שלא הנחה אותו בנושא, למרות שהיה מודע לסיכון מאירוע קודם. השופט אור שקל את העובדות ודחה את טענות המערערת, בקובעו כי חלוקת האחריות של בית המשפט המחוזי הייתה סבירה ואין להתערב בה. אשר לנזקים, הסכימה השופטת אור עם טענת המערערת כי אין לנכות מס הכנסה על הפיצויים שנפסקו בגין אובדן השתכרות בעבר ובעתיד, וקבעה כי יש לפסוק למערערת 22,500 ₪ נוספים. עם זאת, מאחר שהתאונה הוכרה כקשורה לעבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי, קבע השופט כי יש להפחית את הסכום מתשלומי הפגיעה ששולמו על ידי המכון, וכן מהמענק שקיבל מהם המערער. בהתחשב בכך שהמשיב היה חייב ב-40% בלבד, הסכום הנוסף שיקבל המערער היה 9,000 ₪. סכום זה, יחד עם ערעורו הנגדי של המשיב, חויב שישולם למערערת. בנוסף, חויב המשיב לשאת בהוצאות המשפט של המערערת, בסך 4,000 ₪. השופטים א' ושטרסברג-כהן הסכימו עם פסק דינה של השופטת אור.